לקחים מעשיים ממתקפת שבעה באוקטובר על יישובי העוטף
בתאריך 7.10.2022, שנה בדיוק לפני שפרצה מלחמת "שמחת תורה", פרסמתי באתר זה מאמר, ובו סקרתי את הפיגוע שאירע בשנת 2011 בכביש 12 בדרום ואת תובנותיו של האלוף תמיר ידעי בעקבות הפיגוע. בפסקה האחרונה ציינתי את דברי האלוף: "מספר הנחות עבודה שהתקיימו בתקופה שקדמה לפיגוע נשברו והצריכו למידה מחדש".
חתמתי את המאמר במילים אלה: "בדומה לתקופה בה אנו נמצאים כיום, במציאות משתנה ומתעדכנת, מומלץ לאתגר את החשיבה ולא להיות כבולים לקונספט ולהנחות עבודה שאולי התאימו בעבר, אך כיום רק מתעתעים בנו. בחינה מתמדת של ציר הזמן יכולה לסייע לכוחות האבטחה והביטחון להתמודד ביתר שאת עם אתגרי השעה."
בדיוק שנה חלפה מאז, ובשבעה באוקטובר 2023 ישראל ניצבה מול מתקפת פתע רצחנית. יצאתי לגזרה הדרומית ובסיורים שערכתי שם שמעתי מקרוב על הלחימה ההרואית של הרבש"צים (חלקם קולגות לשעבר), ולוחמי כיתות הכוננות ביישובי הדרום. נחשפתי לסיפורי גבורה בלתי נתפסים, למשל על צמד לוחמים מכיתת כוננות מאחד היישובים שעמדו בגבורה בעמדת בטודנה, מטר על מטר, וניהלו קרב במשך שעות מול המוני מחבלים ותחת עוצמת אש מכלי נשק שונים; למרות פציעתם ולמרות כמות הכדורים המועטת שהייתה ברשותם, הם המשיכו להילחם על מנת לשרוד.
הסיורים בגזרת הדרום נועדו לבחון את האירועים שהתרחשו ולענות על השאלות המרכזיות שמעסיקות אנשי ביטחון ואבטחה רבים: כיצד היו יישובים שספגו אבדות רבות וגדולות ואילו יישובים אחרים הצליחו להדוף את האויב משטחי היישוב? כיצד מצליחים לשכפל את הדיפת האויב ביישובים בגזרות אחרות בהתקפה או פלישה דומות בעתיד?
לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) הוחלט להקים את ארגון 'משמר הארץ'. 'משמר הארץ' התבסס על הקמת ביצורים ועל אימון התושבים בנשק, בטכניקות שהתאימו להגנה מפני איום הפלישה הגרמנית במלחמת העולם השנייה. הממשלה הבריטית אימצה את 'משמר הארץ' מתוך הבנה כי שילוב בין מערך הגנה נייח, המבוסס על כוח מהיישובים, לבין כוחות צבא ניידים שיוכלו לבצע מתקפות נגד ולהכריע אויב – הוא יעיל ונכון.
מאירועי הפלישה הרצחנית בשבעה באוקטובר 2023 ליישובי עוטף עזה ניתן ללמוד, ששילוב כמות המחבלים הגדולה שפלשה ליישובים ורמת המוכנות הנמוכה של היישובים היוו גורם מכריע להצלחת האויב במשימתו. המחבלים הגיעו ליישובים מחומשים היטב ואל מולם ניצבו יישובים דלים באמצעי נשק וחימוש שלא תאם את רמת היכולות והאיום מצד האויב.
באחד היישובים סיפר לי רבש"צ היישוב: "חודשיים לפני הפלישה ביצע היישוב תרגיל חדירת מחבלים ותרחיש אירוע חדירה. התרחיש היה נראה לי לא רלוונטי, הסבירו לנו שהגדר כמעט בלתי עבירה ואני חשבתי שכדאי יותר לתרגל פינוי פצועים מנפילת פצמ"רים…". הישענות כוחות הביטחון על הסבירות ולא על יכולות ומוטיבציה של האויב היא שתרמה רבות לכך שהלכנו שבי אחר הקונספציה. יתרה מכך, לא הותאמו כלי הנשק והחימוש אל מול יכולות היריב שהיו ידועות וגלויות.
כתבה שהתפרסמה בעיתון "ישראל היום" לפני כשנה (22.10.2022) דיווחה שצה"ל מצמצם את אישורי נשיאת נשק ארוך לתושבים ביו"ש. לאחר מתקפת שבעה באוקטובר בדרום, ניתן לקבוע בוודאות שלא היה די במעט כלי הנשק שהיו ביישובים כדי להגן על התושבים בעוטף עזה. הימצאותם של כלי נשק ביישוב ברמה מספקת הייתה משנה את פני המצב: התושבים החמושים היו מצליחים לשחוק את האויב ולגרום לו אבדות, ולעכב אותו בביצוע משימתו עד להגעת כוחות צה"ל.
אין לי ספק כי חלוקת הנשק, גם בעבר, וביתר שאת בעת הזו, היא הכרחית ונחוצה ולא רק בשטחי יהודה ושומרון. כיום צה"ל ומשטרת ישראל לא מרוכזים בתהליכים שקורים בקרב ערביי ישראל ויש לכך השלכות שטרם נראות לעין. הימצאות נשק רב, בלתי חוקי, בידי אוכלוסייה ערבית עלולה להוות גורם מסכן עד מאוד. התעלמות מכך לא מעלימה את הסיכון, אלא רק מעצימה אותו.
לסיכום, אין חולק על כך שיש לארגן ושלב את התושבים כמענה למצבי חירום שונים. המענה לאתגרים בעבר, בהווה ובעתיד מצויים ביישובי הספר. מערך ההגנה ביישובים צריך להתבסס על כוחות חירום יישוביים שיספקו מענה מידי בשעת אירועי חירום. חובה עלינו להפיק לקחים מהמתקפה הנוראה, להכין, לאמן ולתרגל את כלל צוותי החירום ביישובים. אבל לא רק את אותם צוותים עלינו לאמן, הלקח הנוסף הנלמד מהפלישה בדרום הוא שיש לחמש את כלל התושבים בצורה מושכלת ולהכינם לשלל מצבי חירום משתנים. המפתח לצמצום דרמטי של היקפי הנזק במצב של התקפת אויב הוא הכנת כלל התושבים.
